לתרגם אתר זה החלק הקל וזה החלק שכולם מתקצבים. הארכיטקטורה שמתחת היא זו שקובעת אם שאר השפות יתחרו אי פעם.
תוכן העניינים
אפשר בדרך כלל לזהות אתר רב-לשוני שהותאם בדיעבד תוך חמש-עשרה שניות. לגרסאות הלא-אנגליות יש כתובות באנגלית, המטא-דאטה היא מילות מפתח אנגליות מתורגמות, המבנה זהה לאנגלית, והולידציה של הטפסים חוזרת לאנגלית ברגע שמשהו משתבש.
זה קריא. זה לא מתחרה. אלה שני סטנדרטים שונים.
החליטו על ארכיטקטורת הכתובות ראשונה, כי אותה הכי קשה לשנות
יש שלוש תבניות שעובדות וטעות אחת נפוצה.
- תתי-תיקיות (
example.com/he/) — בדרך כלל ברירת המחדל הנכונה. הסמכות מתרכזת בדומיין אחד וזו גם התצורה הפשוטה ביותר לתפעול. - תתי-דומיינים (
he.example.com) — סביר כשהתשתית או הצוותים באמת נפרדים. - דומיינים לאומיים (
example.co.il) — האות המקומי החזק ביותר, העלות הגבוהה ביותר, וכל אחד מתחיל מאפס. - הטעות: להגיש שפות שונות באותה כתובת לפי הדפדפן או ה-IP. מנועי החיפוש רואים אז גרסה אחת, המשתמשים מנוחשים, ואף אחד לא יכול לקשר לשפה מסוימת.
תתאימו גם את ה-slugs
אם העמודים העבריים שלכם יושבים ב-/he/services/website-development, תרגמתם את התוכן והשארתם את הכתובת באנגלית.
ה-slug צריך להיות הביטוי שבו השוק באמת משתמש. הוא נקרא נכון, הוא תואם התנהגות חיפוש, והוא מסמן שהעמוד נבנה עבור הקהל הזה ולא הותאם אליו.
בשפה עם כתב לא-לטיני יש בחירה לגיטימית בין slugs בכתב המקורי לבין slugs לטיניים יציבים. שתיהן עובדות; מה שחשוב הוא שההחלטה תהיה מכוונת ועקבית.
hreflang, והטעות שכמעט כולם עושים
hreflang אומר למנועי החיפוש איזו גרסה של עמוד להציג לאיזה קהל. זה לא קשה, וזה מיושם שגוי לעיתים קרובות בדרך אחת מסוימת.
- כל עמוד חייב להצביע על המקבילה האמיתית שלו — לא על דף הבית של כל שפה. הפניית כל החלופות לדף הבית היא השגיאה הנפוצה ביותר והיא מבטלת את כל התועלת.
- התגיות חייבות להיות הדדיות. אם האנגלית מצביעה על העברית, העברית חייבת להצביע בחזרה על האנגלית.
- כללו hreflang שמצביעה על עצמה בכל עמוד.
- הוסיפו
x-defaultלגרסת ברירת המחדל. - השתמשו בקודים נכונים:
heלעברית,fr-CAרק אם באמת יש לכם גרסה קנדית נפרדת.
דרך טובה לשמור על זה כן היא לייצר את התגיות ממפת מסלולים אחת ולא לכתוב אותן לכל עמוד, כך שתרגום חסר הופך לשגיאת בנייה במקום לשקר שקט.
לוקליזציה במקום תרגום
תרגום מילולי של טקסט שיווקי אנגלי מפיק טקסט תקין דקדוקית וזר באופן עדין. הוא נקרא כמיובא, וזה מערער בדיוק את האמינות שהאתר אמור לבנות.
מעבר לטון, ההבדלים המהותיים: איך השירותים נקראים בשוק הזה, מה קונים מצפים לראות, איזו הוכחה משכנעת, ואיך נשמעת קריאה לפעולה שאינה ציווי מתורגם.
המבחן הוא האם מישהו יכול להגיע ממנוע החיפוש שלו, בשפה שלו, ולא לשים לב בכלל שאנגלית קיימת.
עשו מחקר מילות מפתח לכל שפה, לא פעם אחת
מילות מפתח מתורגמות הן הדרך האמינה ביותר לבנות אתר שלא מדורג על כלום.
אנשים מחפשים אחרת בשפות שונות: ניסוחים שונים, רמות רשמיות שונות, שימוש שונה במילים אנגליות בתוך שאילתה שאינה אנגלית. חקרו כל שוק בתנאים שלו, ואז כתבו את המטא-דאטה מתוך המחקר הזה.
ימין-לשמאל הוא מבנה, לא עיצוב
אם אתם תומכים בעברית או בערבית, ימין-לשמאל הוא החלטה ארכיטקטונית שמתקבלת בהתחלה, לא גיליון סגנונות שמוצמד בסוף.
- השתמשו בתכונות CSS לוגיות —
margin-inline-startולאmargin-left. אז הכיווניות היא תכונה של המסמך ולא סט כללים שני. - הגדירו
dir="rtl"ואת ה-langהנכון על המסמך. - הפכו את מה שנושא כיוון: חיצים, התקדמות, מפרידי נתיב ניווט, קדימה ואחורה.
- אל תהפכו לוגואים, צילומים, תמונות מוצר או מסגרות מכשירים. טלפון לא מתהפך בגלל שפה.
- בדקו טיפוגרפיה בנפרד. לעברית ולערבית יש צרכי ריתמוס אנכי אחרים; גובה השורה שמתאים ללטינית נקרא לרוב צפוף.
- בדקו טפסים במיוחד — יישור שדות, הודעות ולידציה, והשפה שבה ההודעות מופיעות.
בורר השפה
רכיב קטן, השפעה לא פרופורציונלית על השאלה אם שאר השפות ישמשו בכלל.
- החליפו לעמוד המקביל, לא לדף הבית. להחזיר מישהו להתחלה זו הדרך המהירה ביותר ללמד אותו לא להשתמש בבורר.
- סמנו שפות בשפתן: עברית, Français, לא דגלים. דגל מסמן מדינה ולא שפה, ומחמיץ ברוב העולם.
- שיהיה ניתן למצוא אותו בלי שיהיה בולט מדי.
- זכרו את הבחירה, אך לעולם אל תדרסו בחירה מפורשת.
מה נשכח לעיתים קרובות
עיקרי הדברים
- הודעות ולידציה של טפסים בשפת העמוד
- עמודי שגיאה ו-404 מתורגמים
- התראות ומיילים אוטומטיים
- פורמטים של תאריך, מספר ומטבע
- טקסט חלופי לתמונות מותאם, לא נשאר באנגלית
- עמודים משפטיים — לרוב מתורגמים אחרונים והרגישים ביותר
- חיפוש פנימי שעובד בכל שפה
תכננו תחזוקה, כי שם זה מתפרק
אתרים רב-לשוניים נכשלים לאט. האנגלית מקבלת עמוד חדש; שאר השפות לא. חצי שנה אחר כך לאנגלית יש עשרים עמודים שלאחרות אין, hreflang מצביע על עמודים שלא קיימים, והאתר העברי הוא בשקט תת-קבוצה.
החליטו מראש: האם כל עמוד קיים בכל שפה, או שחלקם ייחודיים לשפה? שתי התשובות תקפות. מה שלא תקף הוא להיעדר תשובה, כי ברירת המחדל היא סחף.
בקצרה
עבודה רב-לשונית היא בעיקר בעיית ארכיטקטורה שלובשת בגדים של בעיית שפה. סדרו את מבנה הכתובות, את ייצור ה-hreflang ואת תשתית ה-RTL בהתחלה, והתרגום הופך לחלק הפשוט.
תסדרו אותם לא נכון ושום איכות תרגום לא תפצה. עמודי פיתוח אתרים וקידום אורגני מתארים איך אנחנו מטפלים בזה.
